חדר המגורים בהשראת ריג'נסי של הצלמת מוניקה אורוצקו

לצלם אמנות ופורטרטים עטורת פרסים מוניקה אורוזקו, דירתה בלוס פליז תמיד הייתה יותר מבית. חדר האוכל שלה משמש גם כסטודיו שלה לצילומים, כמו גם כל משטח ופינה בדירתה. וכשהיא לא מצלמת בבית או במקום, היא ליד שולחנה עורכת תמונות ללקוחות, ומאז 2015, סדרת הדיוקנאות העצמית המשכנעת שלה בתור האנימציה דה-מוניקה, שמופיע כמערך של דמויות באתרים בכל רחבי קליפורניה, כל אחד עם הנרטיב המובהק שלו.

עבודתו של אורוזקו התפרסמה בכמה כתבי עת, כוללרֵאָיוֹןופסק זמן בלונדון, הספריםאהבה בקליפורניה: מיקסטייפ חזותיולחיות ולבכות בלוס אנג'לס, ו הוצג באופן בינלאומי, לאחרונה במרכז לאמנות פאלוס ורדס, שהציג אותה ​סופגרט​ סדרת תמונות מאירועי נשים בלוס אנג'לס, שצולמו בין השנים 2017-2020. כחובבי עבודתה, התרגשנו להציץ בדירתה כדי ללמוד איזה חלל היא הכי אוהבת.

​רעב:איפה אותו מרחב, או נקודה, בבית שלך שהוא ייחודי שלך... שבו אתה מרגיש הכי שאתה? ומה אתה עושה שם?

​מוניקה אורוזקו:תמיד אהבתי את המרחב הזה שאני נמצא בו עכשיו, את הסלון שלי. זה למעשה הפך מחדר אדיב וצבעוני מאוד, כמו סלון של פדרו אלמודובר, למשהו שהיה קצת יותר ריג'נסי בהוליווד. היה לי מזל שיש לי חבר, דארן אלמס, שעזר לקשט אותו. זו הפעם השנייה שהוא עוזר בשינוי הסלון שלי. השינוי העיצובי הונע על ידי "השלב הבא בחיי" הבא.

​רעב:מדוע למרחב הספציפי הזה יש משמעות עבורך?

​MO:מהחלון שלי יש נוף של המפורסמים בית סודן מאת האדריכל לויד רייט. אני פשוט אוהב לראות את זה בבוקר. החדר הזה הוא המקום בו אני מתחיל את יומי. יש לי כוס קפה ואני פשוט מסתכל החוצה והנוף כל כך מעורר בעיניי.

​רעב:במה אתה אוהב להקיף את עצמך במרחב הזה? ולמה זה חשוב?

​MO:יש לי שתיים מדיוקנאות עצמי על הקירות. יצירה אחת נכתבה בהשראת האמן של דיוקן עצמי סינדי שרמן1978סרט ללא שם סטילס מס '07, ואז השני היה בהשראת יצירה של הצלם האהוב עליי אחר, עבודתה של דיאן ארבוס משנת 1966,צעיר במסלסלים בבית ברחוב 20 מערב.עשיתי סדרה שלמה בה ביקשתי מחברים מילים / נושאים כשצילמתי את הדיוקנאות העצמיים היומיים שלי, וזה היה אחד מהם. אהבתי את הפרויקט הזה, הקפדתי לנתח את עבודת הצלמים שאני מעריץ. זו הייתה הפעם הראשונה שלמדתי את האנשים בצילום ואת הצלם שצילם. הייתי אומר שזו הייתה ההתחלה להיות שחקן משהו.

​רעב:מה משהו שאתה אוהב לעשות במרחב הזה שעשוי להפתיע אנשים?

​MO:יש לי ארון בסלון שיש בו אביזרים ודברים שקשורים לצילום. אני אוהב להיכנס לשם מדי פעם כדי למצוא הפתעות קטנות שמעוררות בי השראה. זה כמו דלת שובבה לתודעת המצלמה שלי.

​​רעב:מהם שלושת הדברים בביתך ששווים לך הכי הרבה ערך?

​MO:יש כפתור נישואין של המקסיקני שליאבואלוס(סבים וסבתות) שאני מתאר לעצמי שצולמו בסביבות 1910. אני אוהבת את אופן ההדפסה, והצבעים עוררו השראה לצבעים המשמשים בחדר זה. יש לי מצלמה על חצובה שנמצאת בסלון שלי שאני לא יכולה לחיות בלעדיה. ויש את הספרריצ'רד אבדון: תוצרת צרפתשיש לי כאן על שולחן הקפה שלי. הספר הזה כל כך מיוחד בעיניי מכיוון שהוא ניתן לי על ידי אחותי, קרינה, שנה אחרי שאמי עברה. אחותי הייתה אז רק בת 17 ועבדה ממש קשה בעבודה הראשונה שלה כדי לתת לי משהו מיוחד וקשור לצילום. הספר הזה קסום בעיניי.

​רעב:סיים את המשפט הזה, "הבית הוא המקום בו ..."

​MO:אני יכול להיות עירום.

עקוב אחר עבודתו של אורוזקו באינסטגרם: @demonicaphoto ו @monicaorozcophotography