אנה מארי קרוז על העצמת יזמים פיליפינים ועבודה מהבית
במשך חודש המורשת של איילנדים אמריקאים ופסיפיק אסיאתי, אנו מדגישים כמה מהאנשים והמותגים שעליכם להכיר כל השנה.
אנה מארי קרוז היא המייסדת של אנטרפיניישן, ארגון המשרת יזמים פיליפינים המונה כיום 500 חברים בינלאומיים. בנוסף לניהול מדריך מקוון מעסקים בבעלות פיליפינים, Entrepinayship מייצרת את פודקאסט "מייסד" בהשתתפות "Entrepinays"ומארחים סדנאות יקרות ערך במשך השנה. קרוז השיקה את היוזמה בשנת 2015 עם החזון "לכל פיליפינה לממש את מלוא הפוטנציאל שלה", אמרה להונקר.
שוחחנו עם מנהיג הקהילה על האופן שבו נוצרה Entrepinayship, האתגרים הגדולים ביותר שעמם יזמים נשים תמיד התמודדו, ואיך נראה משרד הבית שלה.
רעב:מה נתן לך השראה להשיק Entrepinayship?
אנה מארי קרוז:הייתי יועץ עסקי ב התוכנית לעסקים קטנים של האי האוקיאנוס השקט ו חיפוש כדי לשתף אמריקאים פיליפינים (SIPA) בסביבות 2015. חזרתי גם כמה שנים לפני כן מווייטנאם ועבדתי על פרויקט חלומי עם 19 שוזרות נשים שחיו באזור ההרים, והפרויקט בעצם היה לעזור להם ליצור מיקרו-עסקים משום שחלה עלייה בתיירות באזור אזור. אז זו הייתה דרך עבורם למנף את הפעילות הכלכלית ההיא ולהבטיח שהם ייהנו מכך. הפרויקט הזה הראה לי שאחת הדרכים להעצים נשים היא לוודא שיש להן שליטה בארנק.
אנטרפיניישיזם יצא מאותה עבודה ואחרי שביקרתי בעצמי בפיליפינים. באמת חשבתי על ההשפעה של יזמות על חיי נשים במיוחד באזורים אלה ברחבי העולם. יזמות היא גישה להעצמה כלכלית ולהגדרה עצמית, וליצירת נראות רבה יותר וייצוג חיובי. התחלתי את Enterpinayship כאן בלוס אנג'לס כפרויקט השפעה חברתית עבור FYLPRO (תוכנית המנהיגים הצעירים הפיליפינית) בשנת 2015. זה היה כדי לתמוך לא רק ברעיון היזמות, אלא שוב, למנף את הפזורה הבינלאומית הענקית שלנו כדי לטפל באי-שוויון בין המינים הנוגעים במיוחד לנשים הפיליפיניות.
רעב:האם יש יזם שאתה מעריץ במיוחד?
AMC: ג'וזי נטורי, מייסד ומנכ"ל חברת חברת נטורי, תמיד הולך להיות אחד מהשירואים הגדולים שלי. היא היגרה מהפיליפינים, הפכה לאחת המנהלות האוצר הצעירות ביותר, ואז הקימה מותג בגדים שיהפוך לאחד הגדולים בקטגוריה שלה. אחר הוא מלאני פרקינס, מייסד קנווה, שהחדשנות שלהם מעצימה כל כך הרבה יזמים בימינו ליצור עיצוב גרפי משלהם. אולם מעטים מאיתנו בקהילה הפיליפינית יודעים שנשים אלה חולקות את המורשת שלנו וזה חשוב להביא להם נראות כמודלים לחיקוי למה שאנחנו יכולים להשיג ביזמות ו מַנהִיגוּת.
רעב:מה אתה מרגיש שהוא אחד האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני יזמות נשים?
AMC:מימון תמיד היה נושא לנשים. עבדתי כמלווה. ואחד הלקוחות שלי אמר בעצם שכשהיא גייסה כסף מ- VC, השאלה הראשונה שנשאלה היא: "אתה מתכנן להביא ילדים לעולם?" אז יש הטיות. אם יש לך ענף הנשלט על ידי גברים, אתה יודע שסוג החשיבה הוא חלק מתהליך החלטה.
נושא אחר הוא, אני חושב, רק עמדות שיש לנו סביב כסף. כך שככל שנוכל לדבר על כסף, כך נוכל להרגיש בנוח סביב הנושא הזה. אפריל, למשל, הוא חודש אוריינות פיננסית. אז אנחנו עושים הרבה כדי להעלות את המודעות למשמעות של להיות טוב כלכלית, להיות משכילים כלכלית ולחשוב איך הערכים שלך קשורים להחלטות הכסף שלך. עלינו להפוך את נושא הכסף לנגיש יותר.
יש גם היבט תרבותי וכשמדברים על כסף ביחס לנשים צבעוניות. זה יכול להיות קשור לטראומה, זה יכול להיות קשור לחוויית המהגרים או אפילו לאמון במוסדות. הוצאנו מחוץ לבנקאות, ואגב, נשים עד שנות ה -70 לא יכלו אפילו לקבל כרטיס אשראי או הלוואה משלהן ללא גבר כחתום שותף.
רעב:האם תוכלו לשתף כמה אפשרויות מימון ליזמות?
AMC:אחד הפתרונות הטובים ביותר לגיוס כספים לעסקים קטנים בבעלות נשים הוא מימון המונים ושימוש או מינוף הון חברתי. ארגון אחד שאני רוצה לחבר אליו הוא IFundWomen. זוהי הלוואות או פלטפורמת מימון המונים בה בעל עסק יכול לגייס כספים. זה דומה ל- Kickstarter או GoFundMe, אך מיועד לפרויקט או עסק ספציפי ועם מטרה להשיג הון לנשים. מימון המונים מתרכז בסיפור המייסד ובתהליך גיוס הכספים עוסק יותר ברשתות שלהם במקום באשראי או בדרישות מסורתיות להלוואות או השקעות.
רעב:ב- Entrepinayship אירחו אירועים המדגישים גם טיפול עצמי. איך אתה רואה טיפול עצמי?
AMC:זה מאוד חשוב והכרחי, כיוון שראינו במהלך המגפה שנשים, פשוט על ידי תפקידים מגדריים מסורתיים, נותרות בדרך כלל עם אחריות רבה יותר מבחינת הטיפול בזולת. אנו מטפלים בילדים כאשר בתי הספר נסגרים, ונשים נאלצו לעתים קרובות לבטל את הסכמתן לכוח העבודה. טיפול עצמי הוא הדבר ההכרחי ביותר שעוזר לאפשר לנשים לעשות את הדברים האחרים וזה יכול להסתכם. עליכם [להחליט] מה זה טיפול עצמי בעצמכם.
רעב:אתה יכול לשתף איך המשרד הביתי שלך נראה?
AMC:אני בחוף המפרץ בלונג ביץ ', שנמצא ממול לחוף הים. אז חלק מהמשרד שלי הוא החוף. עבדתי מהבית עוד לפני המגפה. ההתקנה של המשרד הביתי שלי היא די פשוטה. זה רק המחשב הנייד שלי והשולחן הזעיר שלי. יש לנו שטח די קטן בכוונה. אני חושב שחלק מהתהליך שעברתי הוא גם רק להיות מינימליסטי יותר. אז יש לנו מעט מאוד דברים ומרחב קטן מאוד. התוספת הגדולה ביותר שביצענו מאז המגיפה היא גור.
יש לי גם את שולחן האוכל אם אני זקוק למגוון קטן, ואני מעביר את הפסקות העבודה שלי להסתובב עם הכלב שלי, לבלות בטבע, ללכת לחוף הים ולהרגיש את הרוח. יש לי מרחב עבודה משותף נפרד שאני משכיר רק כדי שיהיה מגוון וליצור גבולות בין העבודה שלי לחיי הבית.
רעב:האם קיום מרחב עבודה מינימליסטי ובית מביא אותך למיקוד?
AMC: האמת, אני חושב שזה יותר על לא להיות מחובר לדברים. הייתי בענף הנדל"ן ממש לפני ההתרסקות, ובזבזתי הרבה מהאנרגיה שלי בצבירת דברים במהלך אותה תקופה. עם השנים הבנתי שהדברים לא כל כך חשובים. אני מעדיף להתמקד בחוויות, לשמור על המרחב שלי פשוט, מסודר ונוח. אני משקיע זמן רב ומרץ בנסיעות לעסקים.
רעב:מה הם כמה דברים שאתה לא יכול לחיות בלעדיהם, כולל כשאתה נוסע?
AMC: בבית יש לי את החוף בקרבת מקום, ועל הכביש זה נרות. לקחתי אותם כשאני נוסע, ולא הבנתי עד כמה ההבדל עושה מבחינת החוויה החושית כמו ריח. אני עושה הרבה Airbnbs, אבל אם הייתם מתארחים בבית מלון או במקום ישן יותר, נר יכול לעשות את ההבדל הגדול כל כך. דברים אחרים שאני אוהב הם מגבות טורקיות. הם יכולים לשמש כמגבת חוף, או סתם כצעיף, או אפילו סתם שמיכה נוספת אם יצאתם וקר לכם, או כשמיכת פיקניק קטנה.
רעב:מי הם כמה נקודות חיוב שאתה רוצה לחלוק עם הקוראים שלנו?
AMC:מעצב פנים ג'וחיי רמירז מסטודיו ג'וי, מעצבת התכשיטים קלריסה קסטרו מ KMaeJewelry וגם, למען בריאות, מטפל ביוגה מריסה טולרו.