מדרון הגישה המומלץ

אחד החלקים החשובים ביותר בפיתוח האתר הוא הדירוג לניקוז. שבילי הגישה חוצים מדרכות ציבוריות ומצטלבים עם תנועה, כך שהמדרונות לחניונים חייבים להתנקז ביעילות ולאפשר נהיגה בטוחה מבלי להפריע לאתרים סמוכים. לכל תחום שיפוט יש דרישות מסוימות לעבודות אתרים, כמו שבילי דרך, אך מספר המלצות כלליות למדרונות חלות על מרבית המצבים.

אחד הגורמים הקריטיים בעיצוב שביל הגישה הוא מידת השיפוע. כבישים נדרשים לנקז מים כדי להימנע מהתדרדרות, אך קשה לנהוג בדרגות תלולות. המלצות לשיפוע מינימלי ומקסימלי יכולות להשתנות בהתאם למיקום. ייתכן שיהיה במקומות גמישים בכדי להתאים מדרונות תלולים יותר, ואקלים מושלג וקרים ומושלגים זקוקים לציונים מחמיאים יותר בגלל תנאי קרח. כהנחיה, לא יותר מ -4 סנטימטרים של מים צריכים להתברך על פני השטח יותר מ- 15 דקות לאחר גשמים.

יש לשפוע משטחים מרוצפים חיצוניים עם שיפוע של לפחות 2 אחוז, או 2 מטר של גובה מעל 100 רגל. מדרונות תחתונים של אחוז אחד, או מטר רגליים מעל 100 רגל, עשויים להיות מקובלים, אך במקומות עם משקעים כבדים, נגר מתנקז לאט וסביר יותר שהוא יתאסף. הציון המרבי עבור שביל הגישה הוא 25 אחוז, או 25 מטר מתנשאים לגובה של 100 מטר. אזורי מעבר מומלצים לחניות התלולות.

בדרך כלל, שבילי הגישה מתנקזים לעבר גבעות או מרזבים, המחייבים מדרון צלב, או כפול, במקום בו המים מתנקזים לשני כיוונים. דפוס הניקוז הנפוץ ביותר לחניות עם מדרכות ומרזבים מוכתר, כאשר המים מכוונים הן לצדדים והן בירידה. ניקוז עמק משמש לרוב לאספלט; המים מתנקזים לכיוון המרכז והירידה. זה לא מומלץ במקומות שבהם חציית דרכים חוצה מדרכה ציבורית. מדרונות חוצים צריכים להתנקז עם שיפוע של לפחות 2 אחוז.

כאשר המדרונות הם תלולים יותר מ -12 אחוזים או שהרכבים נמוכים לאדמה, ייתכן שיהיה צורך באזור מעבר. המדרונות מתונים למדרון פחות תלול לכמה מטרים באזור מעבר. בסמוך למוסך נמצא מיקום נוסף בו יש להפחית את המדרונות התלולים. מעבר קריטי הוא המקום בו הגישה חוצה מדרכה ציבורית. בדוק עם הרשות המקומית אם יש דרישות ספציפיות למעבר למדרון שביל הגישה.