מעצבת העיר מרי אן אוקמפו על גישתה בתעשייה הנשלטת על ידי גברים

מרי אן אוקמפו גדלה בעיירת כרות פחם קטנה בקנטקי, אבל עבודתה כמעצבת עירונית שמעצבת את הארכיטקטורה של ערים לקחה אותה לכל רחבי העולם. עבור Ocampo, הבחירה בעיצוב אורבני כמסלול קריירה פירושה שהיא יכולה לשלב את אהבתה לערים ו תהליכים יצירתיים עם הרצון שלה לעצב סביבות שיכולות להשפיע לטובה על אנשים חיים.

"עיצוב עירוני יכול לעצב את החוויות של אנשים", אומר אוקמפו להונקר. "זה מקיף אדריכלות, נוף, ניידות, תשתית ושימושים פרוגרמטיים המשולבים בהקשרים סוציו-אקונומיים ותרבותיים. זה על איך כל הדברים האלה מתפקדים באופן עצמאי וביחד כחלק מהסביבה הפיזית. בקיצור, עיצוב עירוני עוסק בעיצוב ועיצוב ערים והסביבה שלהן".

אוקמפו עוסקת באדריכלות כבר 17 שנים ובעלת תואר ראשון באדריכלות מאוניברסיטת קנטקי ותואר שני באדריכלות מאוניברסיטת קורנל. מתוך רצון לחדד את תחומי העניין הספציפיים שלה, אוקמפו קיבלה גם תואר שני בעיצוב אורבני מאוניברסיטת הרווארד. כיום היא משמשת כפרופסור חבר לעיסוק בעיצוב ותכנון עירוני ב המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, וגם עובד כמעצב עירוני ראשי ב Sasaki Associates, משרד אדריכלות מבוסס בוסטון.

חלק מהפרויקטים הבינלאומיים של Ocampo כוללים את Universiti Teknologi Petronas, מחקר ופיתוח מחוז במלזיה, ו-Ananas New Community, אוסף של גנים קהילתיים מחוברים זה לזה פיליפינים. המעצב העירוני מתמחה גם בקמפוסים של מכללות ועבד על יצירת תוכניות עיצוב עבור אוניברסיטת קלמסון, אוניברסיטת סירקיוז ואוניברסיטת אוסטין.

אוקמפו אומרת שהייתה לה מוטיבציה לעסוק בעיצוב אורבני בגלל האדריכלים שאליהם ראתה עיניים. בין היתר, היא מצטטת מאיה לין, שעיצב את אנדרטת ותיקי וייטנאם בוושינגטון הבירה, ו ז'אן גאנג, שעיצב את הרחבת מרכז גילדר במוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע בניו יורק.

"היו נשים פוריות שלמדתי בבית הספר לאדריכלות כדי להבין את תהליך החשיבה שלהן ואת הדרך שלהן מתקרבים לארכיטקטורה, והנשים האלה נתנו לי השראה לחלוטין", אומר אוקמפו ומוסיף, "היו לי הרבה נשים מורות נהדרות גַם. וואליס מילר מאוניברסיטת קנטקי היה פרופסור נפלא להיסטוריה. היו לי גם נשים נהדרות כמו לילי צ'י בקורנל, שעיצבו את הגישה האינטלקטואלית שלי לארכיטקטורה".

​​תיאור תמונה: צילום ראש של מרי אן אוקמפו. אַשׁרַאי: Sasaki Associates​

בעוד אוקמפו גדלה בעידן של אדריכליות מוכשרות ובולטות, היא לא הייתה פטורה מסקסיזם בתחום הנשלט על ידי גברים. על פי דו"ח המועצה הלאומית של מועצות רישום אדריכליות משנת 2021, גברים מהווים 76% מהאדריכלים בארצות הברית, מה שיכול לתרום להטיה מגדרית בעבודה.

"היו מקרים שבהם אנשים חושבים שלא היה לי מספיק ניסיון מקצועי, וזה יכול לערער את המומחיות שלי".

"יש הרבה הטיות שקבוצות מיעוטים חוות בכל התעשיות, כולל אדריכלות", קובע אוקמפו. "בשבילי זו הייתה חוויה מצטלבת, המבוססת על המגדר שלי ומבוססת על היותי אמריקאי אסייתי. למשל, היו מקרים שאנשים חושבים שאין לי מספיק ניסיון מקצועי, וזה יכול לערער את המומחיות והניסיון שלי".

לאוקמפו יש גם דרך מסוימת להוביל פרויקטים של עיצוב עירוני. היא שואפת להיות מכילה במיוחד, ולפנות מקום לאנשים לדבר במהלך מצגות. במהלך הפגישות האלה, היא אמרה שאנשים לא היו בטוחים אם היא המנהיגה בחדר כי היא בעצם החזיקה מקום לאחרים. אוקמפו לא מרגישה צורך להתייחס אליו כאוטוריטה היחידה בחדר, כלומר כמה פרויקטים אדריכליים מובלים באופן מסורתי.

​​תיאור תמונה: מרי אן אוקמפו מדריכה במהלך ביקור כיתת MIT בוונציה, איטליה. אַשׁרַאי: רבקה אוקמפו​​

"לפעמים אנשים רוצים אדם אחד, קול אחד ששולט בשיחה, ואני נוטה לחלוק את החדר", אומר המעצב העירוני. "אבל אני חושב שהתרבות והתעשייה משתנים איפה שיש הרבה דרכים להוביל - אני מאמצת תרבות שמקדם הכללת קולות מגוונים בתהליך, מהצוות הפנימי שלי ועד לקהילות שבהן אני משתף פעולה עם."

אוקמפו מסבירה שבעוד שמחצית מהסטודנטים בתכניות התואר שלה הזדהו כנשים, כשהגיע הזמן להתחיל להתאמן, אוכלוסיית הנשים התכווצה. היא חושבת שזה קשור לחוסר האיזון של תעשיית האדריכלות שמקשה על הורים עובדים להשתתף. נשים בתעשייה יכולות גם להתקשות לגשת להזדמנויות, במיוחד כאשר יש מעט חונכות וחסויות זמינות במיוחד עבור נשים. אוקמפו אומרת שאחד הכלים החשובים ביותר שנשים צריכות כדי להצליח בתעשייה הוא קהילה תומכת, שקשה להשיג אותה בסביבה תחרותית כזו.

"בליבה של הפרקטיקה של עיצוב עירוני הוא בניית בסיס חזק של מיומנויות וידע; להיות שיתופי, גמישים ומכוונים בתהליך היצירתי שלך; ולהתחייב לקהילות שאתה משרת", קובע אוקמפו. "העצה שלי לנשים המתעניינות בעיצוב עירוני היא למצוא מקום (בית ספר, ארגון או חברה) שמתיישר עם הערכים שלך. מצא את קבוצת האנשים שלך שיכולה לעורר בך השראה ולתמוך בך. ואז השתמש בקול שלך כדי להעצים ולרומם אחרים."

"מצא את קבוצת האנשים שלך שיכולים לעורר בך השראה ולתמוך בך. ואז השתמש בקול שלך כדי להעצים ולרומם אחרים."

הקהילה חשובה גם לאופן שבו אוקמפו מעצבת, והיא אומרת שלמעצבים עירוניים יש הבנה עמוקה של מקום - הן מבחינה היסטורית והן בתנאים הקיימים שלו - ומרכז את האנשים שיחיו ויעבדו שם.

"עבדתי במטרו מנילה, הפיליפינים, ועבדתי גם בקאבול, אפגניסטן. הפרויקטים הבינלאומיים משכנעים כי אתה שוקע בהבנת תרבות אחרת וכיצד זה בא לידי ביטוי בסביבה הבנויה. אני חושב שאתה רוצה להיות מאוד בעל ניואנסים ומכוונן להבנת הקהילה שאתה עובד איתה, תוך הבנת הסביבה והאקלים של המקום הזה. פרויקטים בינלאומיים מציגים מציאויות פוליטיות וכלכליות שונות".

בעוד שעיצוב בינלאומי הוא מורכב, אוקמפו מצהירה גם שפיתוח פרויקטים בארצות הברית למדינות יש רמת מורכבות שבה היסטוריה עירונית ומעורבות קהילתית מוטמעים במדינה תהליך. אוקמפו נוקטת באותה גישה של תעדוף צורכי קהילה בין אם היא באפגניסטן ויוצרת את מסגרת העיצוב העירוני של קאבול, תוכנית עירונית לבנות מחדש את העיר במזרח התיכון, או באוסטין, טקסס, לעצב את מתחם הקפיטול של טקסס, אזור בן 40 בלוקים סביב קפיטול מדינת טקסס במרכז העיר אוסטין.

"בעבודתי באוסטין, עסקתי בסוכנויות, ארגונים, מוסדות וקהילות עירוניות שונות לאורך פרויקטים רבים כדי להבין נקודות מבט שונות של האוסטין מתפתח. אתה באמת צריך לתת לאנשים מקום לדבר על הצרכים שלהם ומה הם אוהבים או לא אוהבים לגבי רעיונות עיצוב מוצעים", היא אומרת.

מרכיב נוסף שמעצבים עירוניים צריכים להתמודד איתו היום הוא האיום הגובר של אסונות הנגרמים משינויי אקלים, שבהם אנשים צבעוניים מושפעים באופן לא פרופורציונלי. על מעצבי ערים, מתכננים, אדריכלים ואדריכלי נוף מוטלת המשימה ליצור מערכות ומבנים עמידים שיכולים לעמוד בפני הצפות, רעידות אדמה ועליית טמפרטורות.

"שינוי האקלים הוא אחד האתגרים הקריטיים ביותר של זמננו, והעיצוב העירוני באמת תופס על אסטרטגיות חוסן שצריכות לשלב את השינויים הדרסטיים שאנו רואים", אוקמפו מגלה. "הדרכים שבהן אנו מתכננים ומפתחים כעת משלבות הרבה אסטרטגיות שונות המפחיתות או מסתגלות לקיצוניות שונות של שינויי אקלים. אנחנו באמת צריכים לחשוב מחדש על האופן שבו אנחנו מתכננים מבנים, נופים ותשתיות עמידים שיכולים לעמוד בפני זעזועים אקלימיים, אבל אנחנו גם חייבים להכיר באנשים שנפגעים הכי הרבה. יצירת מסגרת חוסן שוויונית ליישום היא חשובה".

לאוקמפו יש רזומה מרשים, שזכתה בפרסים על עבודתה מאגודת התכנון האמריקאית, החברה לארכיטקטורה של בוסטון והאגודה לתכנון מכללות ואוניברסיטה. בשנת 2016, היא זכתה להכרה על עבודת העיצוב שלה על ידי המכון האמריקאי לאדריכלים עם פרס National Associates יוקרתי. הפרס מיועד לאדריכלים ש"הפגינו מחויבות חסרת תקדים לקהילות שלהם". זיהה את עבודתו של Ocampo בעיצוב מעון יום בפיליפינים לאחר 2013 ההרסנית טַיִפוּן.

לאוקמפו יש גם תפקיד דירקטוריון ב- קרן סאסאקי, ארגון שנוצר על ידי Sasaki Associates שמטרתו לתת חסות למחקרים ותכניות עבור קבוצות מיעוטים חסרות ייצוג היסטורי. תוכניות בקרן סאסאקי כוללות SEED (חווית קיץ בעיצוב) - קיץ בתשלום של שישה שבועות התמחות לתלמידי תיכון - ותכנית חונכות עיצובית נפרדת לכל אורך השנה לחטיבת הביניים תלמידים. בנוסף, קרן סאסאקי מעניקה מענקי עיצוב לפרויקטים קהילתיים במטרופולין.

​​תיאור תמונה: אנשים התאספו לערב טקס פרסי העיצוב של קרן סאסאקי. אַשׁרַאי: Sasaki Associates​​

בעוד לאוקמפו יש הישגים בולטים רבים, היא אומרת שהיא פשוט שמחה לעשות את מה שהיא אוהבת בכל יום.

"אני זוכה להוביל פרויקטים עיצוביים בססאקי שהם משמעותיים עבורי. אני הכי גאה בזה, וגם בזה שאני מלמד ב-MIT ושיש לי את היכולת לחנך ולתרגל בו זמנית. אחד תמיד משפיע על השני. הדבר השלישי שאני יכול לעשות הוא לעבוד עם קרן סאסאקי. כיו"ר הדירקטוריון, אני זוכה להיות עם קהילות, לתמוך ולהשתתף בקולות מרוממים שהם חלק מהקהילה שלי בבוסטון. אני יכול לעשות שלושה דברים הקשורים לעיצוב אורבני בדרכים שונות".

לעבודה של אוקמפו יש משמעות גם מעבר לקהילות שהיא מעצבת עבורן. כמו הנשים האדריכליות שנתנו לה השראה כשהיא התחילה את דרכה, המורשת של אוקמפו כוללת את היותה מודל לחיקוי עבור הדור הבא של נשים מעצבות אורבניות.